6 הערות על התחדשות עירונית, תכנון בניה ותחבורה, בפתחה של השנה החדשה

6 הערות על התחדשות עירונית, תכנון בניה ותחבורה, קבלת החלטות על ידי הוועדות המקומיות כיום וכפי שאולי יהיה בעתיד:

 1. ההתחדשות העירונית תמשיך ותתגבר, הערים שלנו תהיינה צפופות יותר, הבניינים במרכזי הערים יהיו גבוהים יותר, ואפשר אפילו להעז ולהתנבא שהמגדל הרב קומות של היום ייחשב לסטנדרט ממוצע בעתיד. ראש עיר כזה, יו"ר ועדה מקומית אחר, הם רק סטיה מקרית ועיכוב זמני בתהליך עליו החליטה מדינת ישראל (כן, המדינה שמנהלת ללא תקציב וללא ממשלה מתפקדת) ועליו ממליצים רוב, אם לא כל המומחים. בישראל הריבוי הטבעי מצד אחד ומגבלת השטח מצד שני מחייבים בניה צפופה לגובה במקום הבניה הישנה במרכזי הערים.

תחזוקת רבי קומות חסכונית יותר. תמונת רבי קומות בפוסט של עו"ד עמית ארד

2.  במקום תמ"א 38 יהיו פתרונות אחרים, אבל עדיין ההתחדשות של בניין יחיד תימשך, תתגבר ותתעצם. זה לא מעשי עד כדי כמעט בלתי אפשרי לחדש מתחם גדול של מספר בניינים ישנים במרכזי הערים, וכשזה כבר קורה זה לוקח שנים רבות. ככל שהלחצים הממשלתי והכלכלי יתגברו ויתבעו לבנות יותר, לא יהיה מנוס מהתגמשות ומתן אפשרות לחידוש בניינים לבדם בצורה מהירה וקלה (יחסית לחידוש מתחם).

הדמיית פרויקט תמ"א 38/3 חיזוק שיפוץ ועיבוי גרץ 20 תל-אביב המבוצע ע"י חברת גרופית בחסות עזרה ובצרון ייצוג בעלי הדירות ע"י עו"ד עמית ארד

3. בעתיד שמתחיל להתממש בשנים הללו, התחבורה במרכזי הערים, אליהם ומהם, לא תתבסס על מכונית פרטית ולא תזהם ותרעיש את הסביבה. המשמעות היא שמקומות חניה לא יהוו עוד מגבלה או שיקול להתחדשות עירונית, ומגורים בסמוך לצירי התנועה המרכזיים לא תהווה חיסרון אלא יתרון. שיקולי התחבורה יהוו חיזוק לציפוף נוסף ובניה גבוהה יותר של מרכזי הערים במטרה להפחית את התנועה אליהם ומהם. חלק מהעיריות כבר מיישמות את התובנה הזאת במגדלים שנבנים בשנים אלה ויבנו העתיד לאורך צירי מערכת הסעת ההמונים בגוש דן (רכבת + רכבת קלה) והתופעה תלך ותתרחב.

4. הרווח לבעלי הדירות בהתחדשות עירונית יפחת עם הזמן. תוספת השטח תקטן, לא יינתנו מקומות חניה, ובהמשך ייתכן שבעלי הדירות הקיימות יצטרכו להשתתף בתשלום. וזה לא יקרה כדי שהיזמים ירוויחו יותר, אלא כדי לחלק את המשאב הציבורי של זכויות הבניה באופן שוויוני יותר בראיה לאומית וכלל ארצית. הכתובת על הקיר, זה הכיוון אליו אנו צועדים בבטחה. כותב מאמר זה בתפקידו כמייצג את בעלי הדירות תמיד ישאף למקסם את התמורות שלהם, אך מרווח התמרון יפחת ויצטמצם עם הזמן.  

5.  באופן טבעי, קל לנו יותר לקבל החלטות על בסיס ניסיון העבר מאשר על בסיס תחזיות העתיד. הבעיה היא שבתכנון ובניה התנהלות כזאת גובלת ברשלנות ובכי לדורות. מה רלוונטית השלווה ואיכות החיים מהן נהנו אבות ומייסדי הערים שלנו לפני 50,60,70 שנים בערים שבהן בקושי נסעו מכוניות פרטיות ובמדינה בת 3,4 מיליון תושבים, לישראל 2020 ובה למעלה מ 2 מיליון רכבים וכ 10 מיליון תושבים, מספרים שגדלים ויכפילו את עצמם בטווח הנראה לעין. תכנון ובניה מעצם טיבו אמור לסלול את הדרך לעתיד ולא לעבר.

6. אחת הבעיות המרכזיות במערכת התכנון והבניה בישראל היא שראשי הערים וחברי הוועדות המקומיות לתכנון ובניה מורכבות מפוליטיקאים מקומיים, המושפעים מקהל הבוחרים שלהם, וחשופים לניגודי עניינים. כך אנו מוצאים עיריות שנלחמות, מעכבות ואף מכשילות פרויקטים של תחבורה ציבורית תוך העדפה לאינטרסים צרים וקצרי טווח הנותנים עדיפות למכונית הפרטית, וכך אנו מוצאים עיריות שמנסות לרסן את ההתחדשות העירונית, מעכבות ומכשילות פרויקטים. הפיתרון לשני המקרים צריך להיות נטרול הפוליטיקה המקומית וצרת האופקים ממערכת קבלת החלטות המקומית לתכנון בניה ותחבורה וביסוסה על אנשי מקצוע, אשר יהיו כפופים להנהלה מקצועית – פוליטית ממשלתית, בעלת ראיה רחבה של צרכי המדינה בראי הזמן. העיריות ותושבי הערים יוכלו להשמיע את עמדתם ואת קולם ובמידת הצורך לערער, אך קבלת ההחלטות צריך שתתקבל בראיה רחבה יותר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *